<h1>פירוש רבינו אליקים — יומא</h1>
<h2>דף יא.</h2>
[יומא נ"ט ע"ב] עד כאן לא פליגי, דר' מאיר סבר מועלין. לכם לכפר הוא, כתיבי בדם דכת' כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם כי הדם הוא בנפש יכפר. הוא לפני כפרה כלאחר כפרה מה לאחר וכול', דאין לך דבר שנעשת מצוותו ומועלין בו. והרי תרומת הדשן, דכת' ושמו אצל המזבח, ושמו בנחת ושמו שלא יפזר דאית ביה מעילה. אמ' ליה אין ודאי תרומת הדשן מועלין אע"פ שנעשת מצוותה.
<h2>דף יא:</h2>
[יומא ס' ע"א] אלא מש' דהוי תרומת הדשן וכול', הבאין כאחד דבבגדי כהונה כת' והניחם שם דאסורין בהנאה מיכן ואילך. הניחא לרבנ', דאמרי לעיל בפרקא קמא [י"ב ע"א] והניחם שם מלמד שטעונין גניזה, מצית למימ' דהוו להו ב' כתובין הבאין וכול' ומאי והניחם שם שלא ישתמש כהן גדול ביום הכיפו'. ועגלה ערופה, במסכת סוטה [מ"ו ע"ב], הערופה מלמד שטעונין גניזה דאסורה בהנאה ומועלין בה אע"פ שנעשת מצוותה. אלא למן דאמ' מלמדין, דהיינו ר' יהו' בפרק ד' מיתות [ס"ז ע"ב], דאמרי' התם לר' יהו' ליהוו אוב וידעוני שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין, אמ' רבא קסבר ר' יהו' ב' כתובין הבאין כאחד מלמדין. אמ' ליה אפי' למן דאמ' מלמדין אית ליה הכא דאין מלמדין. דב' מעוטי כת', הכא. ושמו, דמשמ' הדין ולא אחרינא מריבויא דה' משמע נמי זו טעונה גניזה לאחר שנעשת מצותה ולא אחרת.
[יומא י"ב ע"ב] על בשרו, ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן וגו'. ילבש על בשרו, מה ת"ל ילבש ליכתוב יהיו על בשרו, אלא להכי כת' ילבש להביא מצנפת ואבנט דלא כתיבי בהאי קרא שצריך ללובשן בשעת הרמת הדשן, מדו בד זה הכתונת כמו מדיו, ט"א להביא מצנפת ואבנט בגזירה שוה דילבש ולבש, ד[כ]ההוא קרא (נמי) דכתיבי ביה כולהו ד' בגדים כת' ילבש דכת' כתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד וגו'. בגדי כהן גדול ביום הכיפור', אותן בגדים ששימש בהן עבודת פנים שהן כשירין לכהן הדיוט בין ביום הכיפור' בין בשאר ימות השנה ואפי' להרמת הדשן. שתי תשובות בדבר, להשיב לך שאינן כשירין לכהן הדיוט וכי אבנטו של כהן גדול וכול', והלא יש ביניהם הפרש גדול כדפרש' לעיל. קדושה חמורה, לפניי לפנים. לרבות את השחקין, בגדי כהן הדיוט שבלו שיכול ללובשן להרמת הדשן שאין צריך בגדים יפים. הרמת הדשן, זהו שהיה תורם מלא קומצו מן הדשן מעל המזבח ונותן למטה באמצע המזבח ונבלע מעצמו ועל ידי נס, והשאר היה זורק לבית הדשן. ואזדא ר' דוסא לטעמ', דאמ' לעיל שכשירין לכהן הדיוט. והניחם שם, בעניינא דיום הכיפו' כת'. מלמד שטעונין גניזה, שאינו לובשן עוד ועושין חדשים. שלא ישתמש בהן ביום הכיפור' אחר, הא הדיוט ישתמש בהן בשאר ימות השנה. לעבודתו, לכהונה גדולה כבתחילה. כל מצות כהונה עליו, דלובש ח' ועובד נמי ביום הכיפו' אחר. לא לכהן גדול, דאינו לובש ח' מש' איבה דראשון שיהא מקנא בו על שגדל להיות כמותו. ולא לכהן הדיוט, דאסור באלמנה ולא פורע ופורם מש' מעלין בקודש ולא מורידין. בן אילם.
<h2>דף יז.</h2>
[יומא פ"א ע"א] האוכל והשותה, בין שתייה ואכילה ככותבת ואין מצטרף לככותבת לחייבו, דהא שתייה לאו היינו אכילה. במחלוקת (מנויה) [שנויה], במסכת מעילה [י"ז ע"א]. שטומאתו ושיעורו שוה, כגון נבלת בהמה טמאה ונבלת בהמה דזה וזה טומאת ערב וזה וזה שיעורן בכזית. שיעורו ולא טומאתו, ששוין בשיעורן, כגון מת ונבילה דשיעור אחד יש להן, אבל לזה טומאת ערב ולזה טומאת ז'. טומאתו ולא שיעורו, כגון שרץ ונבילה דלשניהן יש לטומאת ערב אבל שרץ בכעדשה ומת [ונבילה] בכזית. לא טומאתן ולא שיעורן, כגון שרץ ומת אין מצטרפין, הכא נמי הואיל ואין שיעור אכילה ושתייה שוה שאכילה ככותבת ושתייה במלא לוגמיו ואין מצטרפין, אבל רבנן פליגי עליה התם דאמ' מצטרפין. אבל לגבי טומאה, דאע"ג דאין שיעורן שוה מצטרפין מש' דשם טומאה אחת היא, אבל הכא ביום הכיפו' טע' הוי מש' יתובי דעתא והא לא מייתבא דעתיה מקצת אכילה ומקצת שתייה אלא אם כן יש באחד מהן כשיעורו, וה"ג והא לא מייתבא דעתיה.
<h2>דף יז:</h2>
[יומא נ"ז ע"א] אלא כנגד הפרכת, מרחוק שמצד[ד ולא על הפרכת ממש והאי] כלפנים... [דמי ולא כר' אליעז' בר' יוסי] דפליג ואמ' דעל הפרכת ממש היה מזה. ר' אליעז' בר' יוסי, הלך ברומי עם ר' שמעו' בן יוחיי... [כדאמ'] במסכת מעילה [י"ז ע"ב], ושם ראה דפרוכת שנטלו רומיים מן המקדש... [היו עליה טפי דם] דהוי של פר, ... [ופליג אהא דאמ' לעיל] לא היו נוגעין הזאות של פר העלם דבר בפרוכת אלא מרחוק היה מזה כנגדו דמים כדי... [שלא יגע בפרוכת]. והיו עליה כמה טיפי וכול', דודאי לכתחילה היה מתכוין שיגיע בפרכת.
<h2>דף כב.</h2>
[יומא נ"ה ע"ב] מבין הכותים, קודם שגזרו על יינן ולקח מאה לוגין בערב שבת עם חשיכה שלא היה יכול לעשרו. מיחלי, מחלל על מעשר שיני.
